מרקו אונאיאן נבס דה מירנדה הוא ילד מברזיל שהגיע לקרטחנה לא רק כדי ללמוד ספרדית, הוא גם ראה בטיול הזה הזדמנות מצוינת להגשים את חלומו, מבחינתו מדינות אמריקה הלטינית הן הטובות ביותר, במיוחד קולומביה, כי הוא חושב שזה סמל חזק מאוד.

מרקוס אוהב את האופן שבו אנשי קרטחנה מתלבשים, מדברים ומתבטאים, הוא מספר שלפני כמה שנים הוא ראה סרט שבו אחת הסצינות שלו מציגה את החלק ההיסטורי של קרטחנה ובאותו הרגע החליט להגשים את חלומו הגדול. שֶׁל להכיר את קרטחנה כי הוא גילה שהארכיטקטורה הקולוניאלית שלה קשורה קשר הדוק לזו של עיירה קטנה בשם פירינופוליס הממוקמת בברזיליה, ובגלל זה הוא מרגיש חיבור גדול כשהוא מבקר במקומות הקולוניאליים האלה, מסתובב ברחובות קרטחנה הוא מרגיש את החיים בהם, הוא מרגיש שהקירות והקירות מספרים סיפורים דרך השמחה והאדיבות הגדולה שלהם.

כשהילד הזה נסע לקרטחנה, הוא החליט לא לחפש מידע על העיר כי הוא רצה שהכל יהיה הפתעה, וכך היה, כל רגע שחי, מקום ביקר, אוכל שנצרך, אדם ידוע וחוויות חי, היו הפתעה. עבור הברזילאי הזה שהוא בא לטבול את עצמו בתרבות הקרטחנה שלנו.

בנוסף, הייתה לו הזדמנות לפגוש אנשים נפלאים באזור בית הספר Nueva Lengua, שבה בחר ללמוד ספרדית בגלל מיקומה, כי מבחינתו שכונת גטסמאני היא מהמוכרות בעיר בזכות הסיפורים, הצבעים והשמחה הרבה. הוא גם מבטיח שהזמן שלו בבית הספר היה נפלא, הוא מודה לאדיבותם של כל העובדים, במיוחד למורים שהיו כל כך קשובים ותמיד עם יחס טוב, הוא גם מספר על שיעורי הריקוד שלו בהם הייתה לו הזדמנות ללמוד מקצבים שונים כמו: מפאלה, סלסה ושמפטה, שאותם הצליח לתרגל בחיי הלילה שחי באינטנסיביות בהרויקה, שכן הוא מבטיח שהם יהיו לילות מלאי מוזיקה, כיף, אחווה ושמחה.

כשנושא האוכל בקרטחנה עולה, פניו מראים שביעות רצון, במיוחד מהארוחות בבית הספר, הוא אומר שהאוכל היה טוב מאוד ומוסיף: “כשאני מטייל, אני מתגעגע מאוד לאוכל ברזילאי, אבל בקרטחנה לא הייתי צריך את זה כי הוא מאוד טעים וגם דומה לזה של ארצי.".

לסיכום הרגע שלו כאן, הוא אומר שמה שהוא הכי יזכור זה את אנשי קרטחנה על השמחה והטוב לב שלהם והוא גם אומר: "אני בטוח שאחזור לבית הספר כי כאן הרגשתי בבית".