מדי פעם, בימי שלישי, סטודנטים Nueva Lengua עוזרים להגיש אוכל לילדים בשכונת רמירז, אזור מאוד עני בבוגוטה. לצערי אני רק התחלתי ללמוד פה ביום רביעי, ולכן לא יכולתי להשתתף בפעם שעברה. לכן שמחתי שיצא לי להשתתף לפחות פעם אחת לפני שאני עוזב את בוגוטה.

בגלל שאני גר במרכז העיר ולומד בשכונת צ’פינרו, בשבילי הבתים בגבעות בוגוטה הם עולם אחר לגמרי. וזה לא רק אני; תושבי בוגוטה נוהגים לתאר את השכונות האלה כאילו הן מין יבשת עפופת מסתורין ועוני. לכן אפילו הנסיעה לתוך השכונה הייתה הזדמנות לראות מקרוב במה בדיוק מדובר. עם כל עיקול סביב הגבעה הרחובות נהיו יותר מלוכלכים והבתים יותר מוזנחים. ועם הגשם שבדיוק התחיל הכל נראה יותר עצוב.

כאשר הגענו לקפטריה מיד התחלנו לעזור בהגשת אוכל, חילוק ממתקים וניקיון. האמת היא שכולנו היינו שקטים וביישנים בהתחלה. אבל לאט לאט, אחד אחרי השני, התחלנו לדבר עם הילדים ולהתבדח אתם. בסוף גם מתברר שזה היה מבחן טוב בספרדית, כי ילדים בולעים את המילים ומדברים הרבה יותר מהר ממבוגרים.

בסך הכל, הייתה חוויה מהממת לראות צד של בוגוטה שתיירים בכלל לא חושבים עליו. ברור שהאזור היה יחסית מוזנח ועני, אבל זה היה מרתק לראות מקום כל כך קרוב )כולה 20 דקות הליכה מהמרכז( אבל כל כך שונה. למרות שאני עדיין לא יכול לומר שאני מבין איך האנשים חיים פה, אני לפחות יכול לומר שאני כבר לא רואה את גבעות בוגוטה כיבשת מיסטית וחסרת חשיבות.

-עיתו

מאמר זה נכתב במקור ב עברי