בערך פעם בחודש, בית הספר לספרדית נואבה לינגואה מארגן ארוחה משותפת לפני כיתת הבישול. הצלחתי לשכנע את חוליאן, אחד מהמארגנים, לארגן את האירוע השבוע כדי שאוכל להשתתף בו לפני שאני חוזר לאקוודור. כל אחד מכין מאכל מהארץ שלו. בדרך כלל הסטודנטים )לפעמים יחד עם כמה מורים( יוצאים לאכול איזה “אלמוארזו” באחת המסעדות שמסביב, אז זאת הייתה הזדמנות טובה לשבור קצת את השגרה.

באופן טבעי, מיד הלכתי לחפש פיתות וחומוס, אבל מסתבר שזה קשה למצוא, אז התפשרתי על סלט ערבי קצוץ: עגבניות, בצל, מלפפון, קצת פטרוזיליה והרבה לימון. עם אי פעם יצא לכם לעשות קניות בקולומביה, אתם כבר יודעים ששמן זית יקר פה ברמות. למזלי למטבח בנואבה לינגואה יש מלח, פלפל, שמן זית – באמת כל מה שאני צריך.

לגבי המאכלים האחרים: היו הרבה סטודנטים צרפתים אז אכלנו מלא לחם, גבינות וזיתים. המורים גם תרמו “טמלס”, סודה “קולומביאנה” )אל תאמינו לסיפורים של הקולומביאנים, זה בדיוק כמו אינקה קולה(, וקוקורה )סוג של קינוח עם קוקוס(. כל מה שהיה חסר זה כמה בירות גרמניות! הסברנו את המנות שלנו אחד אחד, אבל האמת היא שהיינו רעבים והתחיל להימאס לנו אז פשוט התחלנו לאכול.

אם אתה תרמילאי בדרום אמריקה שרוצה לחסוך כסף, אתה בדרך כלל אוכל אחד משלושה מעדנים לטיניים: אורז עם עוף, אורז עם בשר, או אורז עם דג. עם בא לך קצת להשתולל אז אתה אוכל פיצה. זה היה סיכוי סוף סוף לאכול אוכל קצת יותר מוכר: גבינות, סלטים, חמוצים, וכמובן שמן זית.

-עיתו

מאמר זה נכתב במקור ב עברי